היצירה "טטריס אהובתי" היא בהשראת משחק המחשב שהומצא ברוסיה ב-1984. מאז אנשים נעשו מכורים למשחק עד שלא יכלו להבדיל בין חייהם במשחק, לבין החיים האמיתיים. במשחק יש להתמודד מול לבנים נופלות והדרך היחידה לשרוד הוא דרך שליטה עצמית ומהירות תגובה מיידית – חייבים לעמוד באתגרים שהמשחק מציב וזאת לפני שיסתיים. גיא ורוני חבר, מנהלי הלהקה, היו רקדנים בלהקת בת שבע, אחר כך הופיעו בלהקות ברחבי העולם וב-2002 ייסדו את להקת המחול מועדון גיא ורוני בעיר גרונינגן, הולנד.
אפשר לראות ביצירה מטפורה לחיים, של המירוץ להצלחה, לדחף להתקדם בקצב מטורף, לאמונה שאם תתאמץ גם תצליח, להספיק לפני שיגיע המוות וייאסוף אותך. ניתן גם להתבונן בה כיצירה מופשטת של מחקר תנועתי בהשראת תיאוריות משחק, מציאות אלטרנטיבית, אינטליגנציה מלאכותית כשכל אלה נענים למרכיבים כוראוגרפים של :נוקשה, חזק, חד, מהיר ודחוס באנרגיה. ניתן גם לראות ביצירה ביקורת על העולם העכשווי האפוקליפסי הרומס את האנושיות.
הבמה מעוצבת כמתחם סגור על עצמו, מין סוג של קופסה שחורה שבמרכזה מסגרת מתכת קובייתית בממדי ענק על גלגלים זעירים, כך שאפשר לדחוף, לסובב ולשנות את מיקומה על הבמה. בתווך 7 רקדנים, כשהתנועות ברובן ג'סטות של ידיים, ג'רק של הראש, מבט עיניים תזיזתי והטורסו סובב סביב עצמו בתנועה מהירה ונוקשה שמעניק לרקדנים מראה של רובוטים. אלה המרכיבים של התנועה בווריאציות שונות, סוג של שפה חדשה, שפת הטטריס. באותה שפה אין הבדל בחומרים התנועתיים בין גברים לנשים .כמעט ואין מגע גופני בין הרקדנים, לפעמים האחד עושה תנועה חדה והיא מהדהדת בחלל ומגיעה לרקדן אחר ויוצרת תגובה תנועתית שלו. למרות הניכור, יש רצון חבוי לקשר, לפרוץ את קליפת המשחק, ללטף, וברגע של שיא אפילו לנשק.
אחד הקטעים שנחרטו בזיכרוני, מוארת המסגרת המתכת באור ירוק ובתווך הרקדנית הנהדרת סופיקו נשייבה והיא רוקדת סולו שניראה בעיני כמו פיסות קרועות מתוך "אגם הברבורים" מהונדס.
הרקדנים טובים ובהם בולטת נשייבה, שבנוסף שהיא יפהפיה התנועה שלה צדה את העין במהירות ובדיוק שלה והיא מקרינה יכולת טכנית גבוהה במיוחד. מתוך ארבעת הגברים, שלושה מהם קרחים והחזות שלהם מעניינת ותואמת היטב את אווירת המשחק. ביניהם בלט במיוחד בנוכחות הבימתית שלו איגור פושיאדלי. הגברים ונשים לבושים בבגדים בצבעי חקי ולבן בגיזרה מורכבת כאשר החלק התחתון, הוא חצאית עם חישוקים שמעניקים מראה נוקשה שתואם את המשחק אבל לטעמי לא מחמיא לגוף.
התאורה מצוינת והיא לא רק חלק מהמשחק אלא לעתים דומה שהיא זאת ששולטת בו, מציבה בפני הרקדנים אתגרים חדשים. עשרות פרוג'קטורים עם אלומות אור ישרות ארוכות וממוקדות מחלקות את הבמה לריבועים או בקווים אלכסוניים וכאשר כל הקווים מוארים בו זמנית זה מעל זה, הבמה נראית כרשת סבוכה שמאתגרת את פעילות הרקדנים. מרשים.
.על הבמה תזמורת חיה של 3 נגנים מתופפים על תופים, מקישים על משולשים על רקע מוזיקה אלקטרונית מעוותת, חזקה ואינטנסיבי אשר המוזיקה מעוררת עניין בזכות עצמה. הנגנים לבושים בבגדי רקדנים, לעתים השתלבו בין הרקדנים, רעיון כשלעצמו ראוי, אבל הפעם הנוכחות הבימתית של הגוף שלהם שאינו בא מריקוד, החצאיות שגילו את רפיון השרירים, הציב אותם בתפקיד כפוי טובה.
המופע מתארך בחזרות שאינן מוסיפות ליצירה וגורעות מהעניין. לקראת הסוף, חיכתה הפתעה, הרקדנים בחרו מלכת יופי, הניחו כתר על ראשה וסרט אלכסוני על החזה ועליו כתוב Miss USSR 1984 – נותנים כבוד לגברת הרוסיה – גברת טטריס.
..
