קונסטנזה מאקרס(Constanza Macras) , מיוצרות המחול המרתקות הפועלות כיום בברלין, ביקרה לאחרונה בחממת המחול של המרכז לתיאטרון אחר בעכו ובמשך ארבעה ימים העבירה סדנה לרקדנים, שחקנים ויוצרים. מאקרס, כלת פרס המחול החשוב בגרמניה, Der Faust, עתידה לחזור לעכו ב-2012 כדי להעלות יצירה בהפקה משותפת עם המרכז לתיאטרון בעכו.

עבודתה של מאקרס קונטרוברסלית ופורצת גבולות ונעה בין מחול, פרפורמנס, תיאטרון ואופרה. היא נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה, שם רקדה במסגרות שונות ולמדה מחול מודרני ועיצוב אופנה. היא המשיכה ללימודי מחול במרכז לחקר התנועה של מרס קנינגהאם בניו יורק, ומשם נסעה לאמסטרדם ויצרה עבודות נוספות.

ב-1995 עברה מאקרס לברלין ורקדה בלהקות שונות, עד שב-1997 הקימה להקה, Lonely Tamagotchi . ב-2003 הוסב שמה של הלהקה ל-Dorkypark. עבודתה הראשונה של הלהקה, Back to the Present, נוצרה בבניין נטוש במרכז ברלין שבו שכנה חנות כלבו במאה העשרים. ההופעה, שאורכה היה כמעט ארבע שעות, נערכה בכל חלקי הבית, ביניהם גם שני ברים וסלון תה. היא הוכתרה כהצלחה גדולה והועלתה מחדש כמה פעמים. מאז היא יצרה עבודות רבות שמתכתבות עם תיאטרון, אופרה ופרפורמנס. להקתה הוזמנה להציג ברחבי העולם. בשנתיים האחרונות מתרכזת מאקרס בעיקר בנושא אחד – ערים תחת השפעת הגלובליזציה ואפיוניהן: התרחבות פיסית מהירה, עוני ומבנים נטושים.

נכחתי בסדנה שהעבירה ביום האחרון לשהותה בארץ. בסדנה השתתפו רקדנים ושחקנים שהתנסו בתרגילים מיוחדים, הכוללים עבודה פיסית קשה, אלתור דרמטי ואימפרוביזציה. קשה מאוד להבין את השפה שמאקרס מדברת – אנגלית במבטא דרום אמריקני, בשטף וכמעט ללא הפסקה. משהו מהעוצמה בעבודותיה, שבהן היא עושה שימוש באביזרים רבים, בתלבושות ובחלל גדול, בא לידי ביטוי באינטנסיביות ובשטף הדיבור שלה. בתרגילים בסדנה היא ביקשה מהמשתתפים לעשות טרנספורמציה שבה הקול האנושי יהפוך לתנועה ולמבע דרמטי. מאקרס כאילו מבקשת מהמשתתפים לדבר ג'יבריש עם הגוף: מצד אחד ליצור שפה דרמטית המשתמשת במחוות מוכרות, אבל מצד שני זו שפה מופשטת לחלוטין ולכן קשה להגיע אליה ולהפנים אותה.

בראיון שערכתי אתה אומרת מאקרס שהיא מודעת לקושי של אנשים להגיע לדיוק ולשפה הדרמטית והמופשטת שהיא מבקשת להציג. עם זאת, שפתה היא הייחוד שלה כאמן. מאקרס, שבחרה ליצור בגרמניה, מודעת למסורת של תיאטרון המחול – בעיקר זו שהותירה אחריה פינה באוש – ועם זאת היא מבקשת ליצור בשפה האישית שלה. כאן טמון גם הקושי להבין אותה. רוב המשתתפים בסדנה מכירים גם הם את המסורת של תיאטרון המחול ומתקשים להבין ולהפנים את הקול הייחודי של מאקרס. אבל מאקרס מפרגנת לרקדנים בארץ ולמשתתפי הסדנה. לדבריה, הם מאוד פתוחים לקבל את מה שיש לה להציע, ומבחינתה זוהי התכונה החשובה ביותר אצל האנשים שאתם היא רוצה לעבוד. לדבריה, היא מעבירה סדנאות בכל העולם ולעתים נתקלת ברקדנים חסומים מבחינה רגשית, שאינם נענים לרעיונותיה. הרקדנים בארץ מזכירים לה את בני ארצה – חמים, פתוחים ובעלי מוטיבציה רבה לשתף את הקהל ברגשותיהם.

מאקרס סיפרה איך הפכה מרקדנית טכנית, שמתמקדת בחקר התנועה בבית הספר של קנינגהאם, ליוצרת שעוסקת במצבים דרמטיים באמצעות גופה. המעבר שעשתה מעיסוק בתנועה מופשטת לכיוון דרמטי מאפיין את השפה שלה ומהווה תו היכר של עבודתה. ההצלחה של עבודתה כאן תהיה תלויה במידה רבה ביכולתה להעביר את שפתה הייחודית לרקדנים בארץ.

יונת רוטמן, בוגרת האולפנה למחול מטה אשר, סיימה בהצטיינות תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שם היא כותבת עבודת דוקטורט העוסקת במחול בישראל. רוטמן מרכזת את מגמת המחול בבית הספר עמקים-תבור, מלמדת תיאוריה בסדנה להכשרת רקדנים בגעתון ומשמשת רכזת הדרכה בתחום המחול במינהל לחינוך התיישבותי.