"האדם הוא סך הכל של יצירותיו" (פרנסיס בייקון, Francis Bacon)

הדחף ליצירה בכל תחומי החיים קיים אצל רוב בני האדם. חינוך ליצירה הוא תהליך המתחיל בלידה ונמשך כל החיים. היצירתיות מסייעת להתמודד עם הבעיות הניצבות בפני כל אדם ובפני המין האנושי כולו. היצירתיות תרמה בעבר לקידום התרבות האנושית והיא תמשיך ותתרום לכך גם בעתיד. דחף היצירה קיים אצל כל בני האדם, אבל לא כולם ניחנו באותה סקרנות ובאותו צורך לשאול שאלות, לפקפק במובן מאליו, באותה נכונות להיות מעורבים, לחפש פתרונות לבעיות, להעז, לחדש ולברוא; אפשר לחנך ליצירה, אפשר לפתח כישרונות יצירתיים, אבל אי אפשר ליצור כישרון ליצירה אצל מי שאין לו הכישרון והרצון.

איך מכשירים רקדנים ליצירה בלי להשפיע על היוצר? התשובה היא – בעיקר על ידי מתן הזדמנויות ליצירה וחינוך ליצירה. ביסוד החינוך הזה עומד הכבוד לאדם היוצר. זהו חינוך הומניסטי, ששם במרכז את הכבוד לזולת ולערכים כמו אמפתיה, אכפתיות, מעורבות, אחריות וכדומה. היצירה נובעת מהאדם עצמו, מאישיותו, מאופיו מהשקפת עולמו, מחינוכו, מהכישרונות שלו ומההזדמנויות ליצור שזכה בהן בחייו; עם זאת, כישרון שלא ניתנו לו הזדמנויות יתקשה לבוא לידי ביטוי.

מהי יצירתיות?

אריקה לנדאו ( 2001, עמ 25-20), שעסקה בקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות, הגדירה יצירתיות כך: "העזה לצאת לקראת החדש, להיות שונה, להיות עצמך". צופיה נהרין (2000, עמ' 15), שלימדה חינוך דרך מחול, קומפוזיציה וכוריאוגרפיה, כתבה: "יצירתיות היא תעלומה, היא נמצאת בכל אחד, אך איננו מבינים אותה". כהגדרה ליצירתיות הציעה נהרין את המושג "מורכבות". המושג מתייחס למורכבות של היצירה וגם של היוצרים: "לאנשים יוצרים יש נטיות חשיבתיות ומעשיות משולבות, שאצל רוב האנשים נמצאות בנפרד" (שם).

הקושי להגדיר יצירתיות נובע מכך שה"יצירתיות" כוללת את כל חוויות האדם. היצירתיות היא ראי לנפשו של האדם ומושגים כמו "יצירתיות" ו"אמנות", מעצם מהותם, משתנים כל הזמן. כדבריו של הסופר והוגה הדעות  מיכה יוסף ברדיצבסקי, "כל יצירה אמנותית גדולה מולידה חוקים חדשים". במלים אחרות, כל יצירה היא בריאה של משהו חדש, שלא היה קיים קודם.

יצירתיות יסודה בסקרנות, בשאלת שאלות, ברצון לחפש ולפתור בעיות ואפילו ליצור אותן; בעיקר היא ממוקדת בספקנות ובפקפוק בנוגע לידוע ולמובן מאליו, כדבריו של הסופר ולדימיר נבוקוב (Nabokov): "אמן אינו מקבל שום דבר כמובן מאליו". ביטוי יפה לספקנות אפשר למצוא בבית משירו של המשורר האמריקני קרל סאנדברג (Sandburg):

                הספקן (לדור, אולי נכניס את השיר בבוקסה?)

בכל פעם כשנדמה היה לנו
שמצאנו את התשובה לשאלה כלשהי
התיר אחד מאתנו את החוט של הבד
הסיני העתיק המגולל שעל הקיר, כך שהציור צנח
ולעינינו נראה האיש על הספסל, אשר כל כך פקפק.

סטיב ג'ובס, מנכ"ל חברת אפל שהלך לעולמו לאחרונה, הצטיין בקנה מידה עולמי ביצירתיות טכנולוגית ושיווקית. בהרצאה שנשא לפני סטודנטים באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית ב-2005, הוא הציע דרכים לפיתוח כושר היצירתיות. הרעיונות שהועלו מתאימים ליצירתיות בכל תחומי החיים. בין השאר אמר ג'ובס:
"הרבה דברים שהתגלגלתי אליהם במקרה, כתוצאה מסקרנות ואינטואיציה וממקריות, התגלו כבעלי ערך עצום בשלב מאוחר יותר בחיי. מקורות החדשנות והיצירתיות נמצאים מתחת לפנס. עליכם רק לפתוח את העיניים.

"אתם חייבים לבטוח במשהו: הטוב ביותר הוא לבטוח באומץ בייעודכם בחיים.

"האמונה שהנקודות יתחברו במהלך הדרך תיתן לכם את האומץ ללכת בעקבות הלב שלכם, אפילו כשהוא מוביל אתכם מחוץ לשביל הסלול של חייכם.
"אהבו את מה שאתם עושים.

"התייחסו לכל יום כאילו הוא היום האחרון בחייכם; אם תחיו כל יום כאילו זה יומכם האחרון, יום אחד תגלו בוודאות שזה נכון; ואם זה יומכם האחרון, האם עדיין תרצו לעשות בהמשך את מה שכבר תיכננתם? אדם מפחד משינוי, מכיוון שהוא חושש להפסיד משהו. אבל מאחר שאל מותכם תגיעו עירומים –  אין לכם מה להפסיד. הישארו 'רעבים', הישארו 'שטותיים'".

יצירתיות כביטוי של דילמות ושל התמודדות עם הבלתי נודע

יצירתיות אינה מקצוע ואינה שיטה או טכניקה. היא גישה לחיים ויש לה תרומה רבה להתמודדות של האדם עם דילמות יסודיות. למשל, המתח בין חופש למסגרת, בין המשכיות לשינויים, בין חזון למציאות, בין ישן לחדש ועוד. לדברי אלברט איינשטיין (Albert Einstien), היצירתיות ביסודה היא דיאלוג פורה בין הישן והחדש. הבסיס לדיאלוג הוא ההכרה "אל תחששו מדעה חדשה. כל הדעות הישנות היו פעם חדשות". הדיאלוג בין החדש והישן מבוסס גם על ההכרה ש"מי שאין לו ישן, גם חדש לא יהיה לו" (רונן, 1999, עמ' 743-717).

היטיב להציג דילמה זו הצייר פול גוגן (Gauguin): "האמנות היא או חיקוי או מהפכה". הקשר החשוב בין ישן וחדש הודגש על ידי בנימין זאב הרצל בסיום ספרו מדינת היהודים (אלטנוילנד): "כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות. כל מעשיהם יהיו ביום מהימים חלומות".

היצירתיות נדרשת כדי לסייע בהתמודדות עם הבלתי נודע והבלתי מובן; כמו שאמר לואיס קרול, מחבר  אליס בארץ הפלאות: "השיעור החשוב ביותר שלמדתי בחיי הוא כי הבלתי ידוע רב מהידוע והבלתי מובן רב מהמובן". ואילו המשורר שארל בודלר (Baudelaire) טען שהבלתי ידוע הוא המניע את תהליך היצירה: "דרך הבלתי ידוע אנו מגיעים אל החדש".

המחול ביסודו הוא שפה של תקשורת באמצעות סמלים תנועתיים. לכן הדימוי הסמלי של המחול הוא "חיים". למרתה גרהאם (Graham) מיוחסת האמירה "מחול וחיים קשורים זה בזה כמו תאומים, כי שניהם משתמשים בגוף". על  הקשר ההדוק בין המחול והחיים כותב הסופר ג'ורג' ברנרד שו (Shaw): "הריקוד הוא ניסיון לגלות את הריתמוס של החיים". שו גם הגדיר את היצירתיות במשפט מבריק: "רוב האנשים שואלים 'מדוע?' אני שואל 'מדוע לא?'"
צופיה נהרין (2000, עמ' 17) מנתחת את הקשיים בקשר שבין הגוף ליצירת המחול. הסיבות לקשיים הן, לדעתה: "חוסר הפרדה בין היוצר לחומר היצירה – הגוף משמש כלי להתנהגויות ולתקשורת יומיומית. המטענים התנועתיים הרבים יכולים לסייע ליצירה, אבל הם גם גורם מעכב ומפריע. שיטות הוראת המחול מפרידות את העבודה הטכנית עם הגוף מן היצירתיות".

חינוך  ליצירתיות

ההכשרה ליצירתיות היא חינוך לערכים כמו כבוד האדם, חופש היצירה ואומץ לב. היא מתבססת על הרחבת ההתפתחות האינטלקטואלית, תפישות אסתטיות, העמקת ההכרה העצמית, יכולת התקשורת עם הזולת וגיבוש ערכים כבסיס למגוון רחב של מיומנויות מעשיות ותפישתיות. על בסיס זה אפשר להכשיר במחול להתמודדות עם בעיות, לפיתוח יכולת ליצור צורות קינסטטיות לפיתוח תפישות מרחביות, משחקיות ותקשורתיות ועוד (דוסטרובסקי, 2001, עמ' 6).

יצירתיות נתפשת אמנם כחשובה בכל תחומי החיים, אבל היא קיימת, מקובלת ובולטת יותר באמנות ובמדע. רוב בני אדם נעזרים ביצירתיות לפתרון בעיות, אבל לא כולם הם אנשי מדע ואמנות. לדברי  הסופר והפסיכותרפיסט פאול גודמן (Goodman), "רוב האנשים הם יצירתיים במידה זו או אחרת, אך רק מעטים הם אמנים".

למרות זאת, החינוך ליצירתיות אינו תופס את מקומו הראוי; מערכות החינוך הממוסדות, חלקן עדיין חוששות להתמודד עם חופש יצירה ועם הדרישות לשינויים, המוזנות מביקורת על המצב הקיים. מערכות חינוך חוששות מערעור המוסכמות והמובן מאליו, מקריאת תיגר על סמכויות ומהצעת פתרונות לא מקובלים. דווקא משום כך, וכדי לשנות, לחדש ולהתקדם, חשוב לחנך ליצירתיות.

חשיבות לימודי המוסיקה והמחול באה לאחרונה לידי ביטוי בניירות עמדה, שהוגשו לשר החינוך והתרבות על ידי "פורום דוסטרובסקי לחינוך למוסיקה ולמחול" (2010). במסמכים אלה נקבע כי "החינוך למוסיקה ולמחול הוא זכות יסוד של כל ילד וחובה על מערכת החינוך לממשה ולפתוח בפני כל התלמידים את עולמות המוסיקה והמחול, במסגרת מקצועות החובה החיוניים לאיכות החיים".

שיטת ההכשרה המקובלת ליצירתיות במחול בבתי הספר לאמנות היא סדנאות, שבהן מקנים לרקדנים שפה וכלים ליצירה ובעיקר התנסות מעשית ביצירה. בסדנאות הרקדנים שותפים ביצירה של כוריאוגרף ומבטאים את עצמם בהתנסות ביצירה עצמית. צופיה נהרין מציינת כי "הכוריאוגרף היוצר בוחר את החומרים שלו מתוך אוצר התנועה האין-סופי, ובעזרת הרקדן, המוסיקה, התאורה, התלבושות, התפאורה, מארגן אותם לצורה המכילה את התכנים שבחר" (רונן, 2000, עמ' 53-46).

התמודדות עם ביקורת

אחת השיטות להתמודד עם חוסר ביטחון, חרדה וחשש מביקורת היא גישה משחקית וניסיונית לרעיונות, לעובדות, לנתונים ולהנחות. במחול מוחלת גישה זאת על תנועות, צורות, תפישת משמעות החלל, קצב. במשחק אפשר להתנסות בחידושים מבלי להסתכן ממש. עם זאת, ראוי לזכור את אמרתו של איינשטיין "אלוהים אינו משחק בקובייה" (דוגמה להתמודדות עם חשש מביקורת היא שיטת "סערת המוחות", שהונהגה בתורת המינהל; ביסודה של השיטה דרישה מהמשתתפים להגיב תגובה מיידית, ישירה ומהירה על בעיה, למציאת פתרון. המהירות אינה מאפשרת להסס או לחשוש מביקורת ומתחושת כישלון).

רשימה ביבליוגרפית

דה-בונו אדוארד, יצירתיות רצינית, הוצאת מכון תל ומכון ברנקו וייס, 1995.

דה בונו אדוארד, מדריך לחשיבה יוצרת, הוצאת כנרת, תל אביב, 1988.

דה בונו אדוארד, שש נעלי פעולה, הוצאת כנרת, 1987.

דסטרובסקי – "פורום דסטרובסקי לחינוך למוסיקה ומחול" – "ניירות עמדה בנושאי לימודי המוסיקה והמחול במערכת החינוך", יוני 2010.

כהן ירדנה, "המחול כגורם מחנך", אמנות וחינוך בחינוך המשלים, חיים דגן (עורך), חוברות 5-4, משרד החינוך והתרבות, 1966.

לנדאו אריקה, האומץ להיות מוכשר, דביר, תל אביב, הוצאה שנייה, מורחבת ומתוקנת, 2001.

לנדאו אריקה, "יצירתיות היא …", מחול עכשיו, גיליון 6, ספטמבר 2001, עמ' 25-20.

לנדאו אריקה, הפסיכולוגיה של היצירתיות, משרד החינוך והתרבות, הפיקוח על הוראת הציור והאמנות, 1970, עמ' 14.

נהרין צופיה, הזמנה למחול – תהליכי יצירה בתנועה, הוצאת ספרים אח בע"מ, קרית ביאליק, תש"ס 2000.

נהרין צופיה, "קשה להיות כוריאוגרף", מחול עכשיו, גיליון 6, ספטמבר 2001.

רונן דן, "החינוך האמנותי במדינת ישראל", יובל למערכת החינוך, אלעד פלד (עורך), הוצאת משרד החינוך והתרבות, תשנ"ט, עמ' 743-717.

רונן דן, "כוחות יצירתיים טמונים בכל אדם", מחול עכשיו, ספטמבר 2001, עמ' 53-46.

שינמן שפרה, "מיתוסים ופרדוקסים בחינוך האסתטי בישראל, מבט רטרוספקטיבי", יובל למערכת החינוך, אלעד פלד (עורך), הוצאת משרד החינוך והתרבות, תשנ"ט, 1999, עמ' 765-743.

Eisner E.W., Education Artistic Vision, Macmillan Co., 1972.

Gardner Howard, Creating Minds, Basic Books, New York, 1993.

Maslow A.H., The Psychology of Sciences A Reconnaissance, New York, Harper and Row, 1996.

ד"ר דן רונן – מוותיקי תנועת ריקודי העם, יו"ר סיאוף – אגודה בינלאומית של פסטיבלים לפולקלור וחבר ההנהלה העולמית שלה. בעבר מנהל אגף התרבות והאמנות במשרד החינוך והתרבות.  יועץ פדגוגי לשלשה שרי חינוך ותרבות,  יו"ר הועדה המקצועית הראשונה למחול במשרד החינוך וכיום יו"ר להקת הבלט הישראלי ולהקת קולבן דאנס.
לאחרונה יצא לאור ספרו "ריקודי עם בישראל" , בהוצאת כרמל ירושלים,
במסגרת המפעל לספרות מחול.