מותה של רונית הכה בתדהמה בקהילת המחול בארץ. אישית, איבדתי חברה. רונית נפטרה ב-18 בפברואר לאחר מחלה ממושכת, שחבריה בישראל לא ידעו עליה.

רונית נולדה בתל אביב ב-1952 למשפחה שנמלטה מגרמניה הנאצית. בילדותה למדה ריקוד אצל גרטרוד קראוס. באוניברסיטה למדה ספרות ותיאטרון, ולאחר מכן החלה לעסוק בכתיבת שירה. פגשתי אותה לראשונה כאשר הגיעה לעשות כוריאוגרפיה לבת-שבע 2 בשם "מודרות". היא הביאה לסטודיו ניירות עם צילומים של תנוחות של מודרות ידיים וביקשה שנאלתר. באותן שנים היה מקובל שכוריאוגרף מגיע ומכתיב את התנועות, כאשר הרקדנים לא חונכו לעשות אימפרוביזציות. כבר אז הייתה עדכנית מאוד וסקרנית לגבי החידושים באמנות וביקשה ליישם אותם בפועל ביצירותיה.

פניתי אליה וביקשתי ממנה שתיצור עבורי לערב הסולו הראשון, שהכנתי באותה עת, והיא נענתה ברצון. לסולו "אנשים כמו קווים" (1977) קראה על שם אחד משיריה. בתהליך היצירה הפנתה שאלות לספר המזלות הסיני, שהיה אחד הרעיונות החדשניים באותן שנים. כעבור שנה יצרה עבורי שני סולואים נוספים, "בתנועה מתמדת" (1978) ו"נעליים" (1980). תמיד שילבה ביצירותיה מוזיקה חדשנית, כמו לוצ'יאנו בריו, או מוזיקה של נזירים טיבטים. היינו ידידות והכרתי את בעלה הבריטי פטר לרסן, שהיה צלם מעולה שצילם את עבודותיה ברגישות אמנותית רבה, כמו גם את בתם אילעיל שנולדה.

רונית ניבאה את הקשר שעתיד להתהדק בין העשייה לאקדמיה ונסעה לסן-פרנסיסקו לחוף המזרחי, כדי לעשות תואר שלישי על אנה הלפרין. לאחר שלרסן נפטר, היא נישאה מחדש לבעלשהיה מוזיקאי במסיבות עבודה, אשר החליט לעבור לגרמניה למעבדת המוזיקה ברמשייד. באותה עת רונית פרסמה כתבות ולעיתים ביקורות בעיתון "הארץ", "מעריב". רמת הכתיבה שלה על מחול לא הוכרה בארץ, ולראשונה נעשה שימוש בטרמינולוגיה של מחול. היא ניהלה קשר הדוק עם שלום חרמון, שבחר בה להנחת היסודות של עתיד התפתחות המגמות במחול.
רונית נסעה לגרמניה בעקבות בעלה, ועזיבתה קטעה את הקריירה שבנתה בארץ. ב-1990 הקימה מגמת מחול באקדמיה לחינוך תרבותי (Akademie der Kulturellen Bildung), שניהלה במשך 26 שנה. היא ראתה ב עבודתה החינוכית אמנות, כדרך לבניית גשרים בין גבולות תרבותיים לחברתיים, ומאז שנות ה-80 הייתה מעורבת בפרויקטים עם פלסטינים. במהלך כל השנים שמרה על קשר עם קהילת המחול בארץ, כתבה בקביעות ל"מחול עכשיו" והעבירה הרצאות וסדנאות. כל מי שהכיר אותה העריך את הידע שלה ואת נכונותה לסייע. ובנימה אישית, היא גם קראה טיוטה של ספרי "מחול פורש כנפיים", ואני מודה לה על הערותיה.

יהי זכרה ברוך.