הקונגרס הבינלאומי למחקר במחול של CID , שהתקיים בין התאריכים 3-7 בנובמבר ,2004 הוקדש לנושא "שמירה על הגיוון" (The Preservation of Diversity). הקונגרס נערך מטעם Conseil International de la Danse – גוף ענק שפועל בחסות אונסק"ו ומקום מושבו בפריז. השילוב של המילים – קונגרס, מחקר, בינלאומי ואונסק"ו – נתנו להבין שמדובר בכנס יוקרתי ברמה גבוהה, המוקדש לנושא מחקר אקדמי. אך מי שהגיע לקונגרס, הבין שמדובר במשהו אחר לגמרי. לדברי מנהל הקונגרס, פרופ' אלקסיס רפטין (Alxis Raftis) מיוון, מדובר במסגרת המאפשרת לכל מי שחבר בארגון להציג את עבודתו.
בקונגרס השתתפו מורים, חוקרים, רקדנים מכל העולם, ובעצם, כל מי שיש לו קשר כלשהו למחול והוא חבר באירגון; כדי להתקבל לאיגון צריך לשלוח קורות חיים המעידות על קשר כלשהו למחול, לקבל אישור, ולשלם דמי חבר.
מדי יום התקיימו ארבעה מושבים שהתפרסו על שש שעות ומעלה, וכללו הרצאות מחקר, שיעורי מחול מעשיים פתוחים להשתתפות פעילה, הרצאות מודגמות ומופעים. כל חבר בארגון יכול היה יכול להעביר שיעור, להרצות או להציג הדגמה של עבודתו או של להקתו. כל זאת, כמובן, באישור מראש מהנהלת הכנס, אך למעשה, דומני כי לא נעשה כל מיון לגבי הרמה. מכאן שההיצע היה עצום, ונוצר סיר עצום שבו קדחו בליל של סגנונות מחול ברמות שונות.
פרוספקט הכנס הציג את תוכנית הפעילויות ואת שמות המרצים והמורים, אבל חסרו בו כמה משפטים שיציינו מי הם ומה הרקע שלהם. מאחר שמדובר בכנס כה גדול, עם מאות משתתפים מכל העולם, המתעניין לא יכול היה לדעת מי חוקר ותיק ורציני ומי מורה זוטר או סטודנט מתחיל. בהעדר כל אינדיקציה וסיווג, השיטה הכמעט יחידה לבניית תוכנית צפייה ובחירה מתוך ההיצע העצום, היתה מתוך התרשמות מנושאי ההרצאות והשיעורים. הבעיה היא, שבמקרים רבים ה"איך" חשוב יותר מה"מה", וכאן האליטיסטי והפופולרי התערבבו במרתונים של הפעילויות המקבילות. לכנס הגיעו חוקרים מכל קצוות תבל, חלקם אנשים שעמלו על מחקרם שנים, ומצאו עצמם נבלעים בחינגת ענק, שהפכה אותם לפריט שולי בשרשרת ענקית של חוקרים ואמנים, שחלקם עדיין ממש בתחילת דרכם. כמו במין שוק, היתה התרוצצות מוזרה של המשתתפים בין המושבים, כשאנשים נכנסים, יושבים מספר דקות, מציצים בשעון ויוצאים כדי להספיק למושב אחר המתקיים במקביל, ולחפש שם את מזלם. בנוסף, חלק מהמרצים לא הגיעו ולוח האירועים השתנה בתדירות גבוהה. וחמור מכך, השינויים הללו לא הובאו לידיעת המשתתפים בהבלטה נאותה.
בערבים התקיימו מופעים, שהיו בליל מוזר של מחול אמנותי ופולקלור, חלקם בתנאי במה קשים עד מבישים. במגרש כדורסל, לאור התאורה הרגילה של המגרש, התקיימו מופעים של להקות מחול עממיות, שחלקם גלשו במידה ניכרת מהזמן המוקצב להם; אחריהם הופיעה רביעיית מחול מודרני עכשווי מצרפת, שנבלעה במגרש, ושוב להקות עם עשרות המשתתפים שחרגו ממסגרת הזמן שהוקצב. האירוע, שהתקיים מחוץ לעיר, חרג מעבר לזמן המתוכנן, ולא הציע הסעה מסודרת למשתתפים הצופים, שחששו להיתקע מחוץ לעיר, הרחק מן המלון. בערב אחר התקיים מופע על במה קטנה, שוב ללא תאורה ראויה, ושוב חזר המחזה של מרתון מהול סגנונות ורמות. על אותה במה הועלו ריקודי סולו, ודקות ספורות לאחר מכן עלתה על אותה במה קבוצת ריקודי עם המונה כמה עשרות משתתפים, שגלשו ממסגרת הבמה.
מרתון שיעורי המחול היה אולי הדבר היותר מתאים לקונספט שהציג הקונגרס. רוב המשתתפים באו לפגוש קולגות מהעולם ולרקוד. במשך ארבעה ימים בילו מרבית משתתפי הקונגרס את יומם בנעימים והשתתפו במרתון של שיעורים (45 דק' שיעור). אפשר היה להתחיל את היום בשיעור של מחול מסורתי מהאיטי, ואחר כך בשיעור "פה דה דה" (pas de deux)על בהונות בבלט קלאסי, מחול עם מהפירנאים, מחול יווני עתיק, סלסה, לעבור לריקודי שנות ה-60 ולקנח במחול הודי. ברצונך, אתה מצטרף לשיעור, ואם התעייפת, אתה פשוט יושב בצד ומסתכל, ואולי קצת מפטפט עם הקולגה שלצדך. ואם נמאס לך, אתה יוצא ובודק מה קורה במושבים האחרים.
גם הבדלי הרמות בין המורים היו קיצוניים. לצד מורים איכותיים, חלקם ראשי מגמות מחול באוניברסיטאות יוקרתיות בעולם, העבירו שיעורים מורים מתחילים ומדריכים של להקות עם חובבניות. ובכל זאת, שלושה שיעורים הרשימו אותי. האחד של פרופ' פרול שא (Parul Shah), מנהלת מגמת המחול באוניברסיטת ברודה (Baroda) בהודו. שא היא אשה מרשימה ויפה שעברה את גיל החמישים, והיא עדיין מופיעה כרקדנית בעלת איכויות תנועה נהדרות (היא הופיעה במרתון לצדן של רקדניות הודיות, שספק אם היו מתקבלות למגמת המחול שלה בהודו). בשיעור שהעבירה, הנחתה כל משתתף לומר משפט המבטא מחשבה כלשהי שעלתה בדעתו באותו רגע, ואז למצוא את תמצית התנועה והאווירה שמבטא אותו משפט – כל זאת בתנועה מינימלית ומופשטת. התגובות של מרבית המשתתפים נעו בין גיחוך לתנועות המזכירות פנטומימה… אמנית גדולה שמצאה עצמה במקום כפוי טובה.
שעור נוסף פתח בפני את שיטת אריק פרנקלין (Eric Franklin)שהעבירה קורינה בנש Corina Büsch – corinabuesch@hotmail.com)). הוקסמתי. הבסיס לשיטה זו הוא הדמיון המשפר גמישות וכוח, ומשמש כלי נפלא לרעיונות וליצירתיות. בשיטה בא לידי ביטוי השילוב של גוף-נפש (Mind-Body Techniques).
השימוש בדמיון לשיפור טכניקה איננו חדש. זכורים לי עוד משנות ה-70 שיעורים בהם התנסיתי בשיטת ג'ון סקינר (Joan Skinner) בברקלי שבקליפורניה; אלא שפרנקלין המשיך לפתח את הקיים ויצר מתודיקת הוראה הנותנת מקום מרכזי למחול. הוא מתבסס על קודמיו, ובראשם סקינר, וגם על אידיוקינסיס (Ideokineses, וכן על עבודות שעשו בתחום זה אנדרה ברנרד (André Bernard) והישראלי צבי גוטהיינר, הפועל זה שנים בניו יורק. עיקרי שיטתו של פרנקלין מופיעים בכמה ספרים, שכל אחד מהם מתמקד באספקט שונה. הספרים מלווים באילוסטרציות המדברות בעד עצמן. קורסים להכשרת מורים בשיטה זו קיימים ברחבי עולם.1 לפרטים: info@franklin-method.ch
שיעור נוסף שהרשים אותי עסק בטכניקה למחול מודרני, והועבר על ידי ג'אן ארקרט (Jan Erkert). ארקרט, בעלת רקע עשיר כרקדנית, ניהלה להקת מחול משלה (Jan Erkert & Dancers, 1979-2000) וזכתה בפרסים יוקרתיים במחול. כיום ארקרט היא פרופסור בקולומביה קולג' בשיקגו.
השאלה מה צריך ללמד כיום בשיעור מחול מודרני מעסיקה כידוע את מרבית המורים. במציאות שבה להקות המחול המודרני אינן רוקדות בסגנון אחד, אלא כל יוצר והסגנון שלו, השיטות המתודיות של הוראת המחול הקיימות המוכרות לנו – אלה של מרתה גראהם, מרס קניניגהם וחוסה למון, אינן עונות עוד על הצרכים החדשים. דומני, שנוצר צורך ליצור מכנה משותף לטכניקה מודרנית.2 הסכנה הטמונה בכך שכל מורה יפתח שיטה משלו, היא בעיני הרסנית, שהרי נשאלת השאלה כמה מורי מחול מודרני החיים כיום על הפלנטה, יש ביכולתם לפתח שיטה ראויה משלהם. והתוצאה ידועה.
ארקרט בנתה את שיעור הטכניקה שלה על שלוש פעילויות בסיסיות: להתכופף, לדחוף ולהגיע (to bend, to push and to reach). המהלך שנבנה בכישרון רב עובר מהפשוט אל המורכב: מהקל פיזית אל הקשה. היא מתחילה בווריאציות של להתכופף ולדחוף ברגליים ובידיים, וריאציות הממשיכות למתיחות טורסו ב"להגיע" ומסתיימות בגלגולים ובקפיצות טכניות קשות במרחב בכיוונים שונים.
אינני יודעת אם זה הפתרון להכשרת רקדנים, אבל יש משהו מאוד טהור ונקי ובנוי היטב בשיטה של ארקרט, כשהיא חוזרת לפעילויות בסיסיות ומפתחת אותן כפי שאשת מקצוע ברמה גבוהה יודעת לעשות. היא גם מורה מעולה, המבצעת בעצמה את התרגילים. הייתי ממליצה להזמין אותה לארץ להעביר סדרת השתלמויות למורים למחול מודרני.3 לאחרונה פרסמה ספר בשם Harnessing the Wind – The Art of Teaching Modern Dance4. הספר אינו כולל מתכונים לשיעורים אלא מרחיב את הקונספט של איך לגשת לבניית שיעור מחול מודרני כיום.
התחושה של משתתפי הקונגרס היתה מעורבת. אלה שראו בו בעיקר מפגש עם קולגות מכל העולם, קיבלו את התנהלות העניינים בסלחנות חביבה, רקדו הרבה ויצאו לאכול במסעדות יווניות מצוינות. אחרים היו בהחלט מתוסכלים, בעיקר החוקרים, שקיוו למצוא מסגרת הולמת ואווירה רצינית יותר למפעל חייהם.
חלק מהמשתתפים חשו החמצה, משום שמדובר בארגון מחול – אולי הגדול ביותר מסוגו בעולם – שיכול היה להיות פלטפורמה לרעיונות ולהעשרה ברמה גבוהה ולהשתמש בכוחו לשיפור מצב המחול בעולם ומעמדו.
הקונגרס הבא יתקיים בלרנקה שבקפריסין, ב- 2-6 בנובמבר 2005. יש לקוות כי יחול שיפור ניכר בארגון ובתנאי המופע. לפרטים: httpe://www.unesco.org/ngo/cid
הערות
1. Dance Imagery – for Technique and Performance (1996),Human Kinetics, ISBN 0-87322-943-6; Pelvic Power (2003), Princeton Book company, ISBN: 0-87-127-259-8;
Dynamic Alignment Through Imagery (1996, ISBN: 0-87322-475-2; Relax your Neck, Liberate you Shoulders, Princeton Book Company, NJ, ISBN:0-87127-248-2.
2. ראה מאמר שלי "הוראת המחול המודרני בסוף המאה ה- 20", מחול בישראל מס' 3, מארס 1994. המאמר דן בבעייתיות של הוראת המחול המודרני כיום.
3. כתובת הדואר האלקטרוני של ארקרט לקבלת אינפורמציה על הסדנאות שהיא מעבירה:
erkertdance@aol.com
4. HumanKinetics,USA. E-mail: humank@hkusa.com. IBSN 0 – 7360-4487-6