גיליון מחול עכשיו 33 כבר היה סגור ומעוצב, כאשר בישרו לי את הידיעות הקשות על פטירתן של רונית לנד ותרצה ספיר. לא יכולתי להמשיך בשגרה, וגם לא להוציא את הגיליון בלי להתייחס לפועלן ולתרומתן. החלטתי להקדיש את שני השערים הפנימיים של הגיליון לכל אחת מהן כהערכה של "מחול עכשיו". כמו כן, בחרתי לכתוב עליהן מנימה אישית, כי שתיהן היו ידידות קרובות שלי, כאשר על העשייה העשירה שלהן ניתן לקרוא בהרחבה ולפי סדר כרונולוגי במקומות אחרים. למשל, במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" התפרסמה כתבה קצרה אך מורחבת https://www.haaretz.co.il/gallery/dance/1.5931577

ביום ראשון, 18.3, נפטרה תרצה ספיר כך פתאום. האיש שלה, אמנון ורנר, הכין סלט במטבח ותרצה שהתה בסלון וצפתה בטלוויזיה. כשסיים וקרא לה, גילה שהיא נפטרה. באותו יום אחר הצהריים שוחחתי אתה בטלפון, והיא נשמעה מלאת מרץ וביקשה שאכניס מספר תיקונים במאמר שלה שבגיליון. הנחמה היחידה האישית שלי הייתה שדחקתי בתרצה לפרסם בגיליון מאמר על שיטתה, שג'ון הריז תרגם אותו לאנגלית, וסיפרה בשמחה שמתכוונת לקחת גיליונות לאוניברסיטת הרווארד, כי הוזמנה לשם להרצאות בקיץ. בסוף המאמר שלה נמצאים קורות חייה ותקציר חייה. ומה הלאה? היא השאירה יתומה בדמות להקת "ריקודנטו" והיו לה תכנית להוציא לאור ספרים נוספים, כולל ספר משותף שלי עמה, המנתח את המחול האתיופי. אני מקווה שלכולנו יהיו כוחות לבצע את המשימה.
הלוויה התקיימה בבית הקברות של קיבוץ גת, שמוקף בשדות שיבולים כאשר ברקע מזדקרים רבי הקומות של העיר אשקלון. חברים נשאו הספדים, אבל התרגשתי בעיקר ממה שאמר חבר הקיבוץ, "אדמת גת אוספת לחיקה באהבה את תרצה ספיר".

יהי זכרה ברוך!