לסדרת "ספרי מחול" נוסף נדבך חשוב, ספר חדש שעניינו העולם המגוון של המחול הישראלי – שפות וסגנונות, יצירה וביצוע, גוף ותנועה, הבעה, שורשים ורבדים, חינוך למחול, חיפושי דרך ועוד. הספר הוא אסופה של מאמרים ומחקרים מקוריים הרואים אור לראשונה, שקובצו תחת הכותרת רב-קוליות ושיח מחול בישראל (ערכו: הניה רוטנברג ודינה רוגינסקי, הוצאת רסלינג 2009, סדרת "ספרי מחול" בתמיכת מרכז ההדרכה לספריות בישראל ומשרד התרבות והספורט, מינהל התרבות המחלקה למחול).

הספר הוא אכן רב-קולי בגישתו ובהיקפו, בנושאיו ובעומק השיח שבו. כותבות המאמרים, החוקרות והעורכות הן מהמובילות בשיח המחול בישראל. אסופת המאמרים היא מגוון עשיר של ידע מחול, של זוויות התבוננות מעניינות, של הגות ושל "חשיבה מחולית".

לא רק אוהבי מחול, אנשי מחול וחוקריו, אלא כל אדם המבקש להרחיב ולהעמיק את הידע שלו ולהעשיר את עולמו, כל המתעניין במחול כאמנות המתאמצת "לגלות את הריתמוס של החיים" (ברנרד שואו) ולנו את עצמנו; כל המנסה להבין את המחול כתופעה תרבותית, חברתית, אנתרופולוגית, אידיאולוגית – ימצא בספר חומר למחשבה ושאלות מסקרנות. המאמרים הם שיח מעמיק ומרחיב דעת בתחומי מחול מגוונים, התורם להבנה מעמיקה יותר של עולם המחול בישראל. זהו עולם תוסס ומרתק, פורץ דרך ומשתנה החותר לשלמות שאולי לא תושג לעולם, אם כי עצם החתירה וחיפוש הדרך הם ממידותיה של האמנות.

אמנות המחול היא מתחומי האמנות היצירתיים והפוריים בישראל; הספר פותח צוהר להתבונן בעולם זה ולחוות אותו בצורה מושכלת יותר. המחול הוא שפה, שככל שאנו מכירים אותה ולומדים אותה, כן גדלה ההנאה ומעמיקה יכולת ההתבוננות בהתנהגות האנושית המורכבת.

במבט ראשון, מגוון הנושאים הנדונים בספר עשוי להיראות רחב ומתפשט מדי; אבל לאחר העיון בו מתברר שמגוון זוויות הראייה המוצגות בו הוא כלי חשוב ללימוד תחום המחול בישראל. המאמרים כתובים בדיוק הנדרש ממחקרים; אבל הכותבות אינן מסתגרות בעולם האקדמי והמחקרים מרחיבים אופקים ומעוררים את החשיבה והסקרנות אצל כל קורא.

לפי תורת הזן, הגישה למחול צריכה להיות "אל תחשוב, תרקוד". אבל האדם מחפש יותר. הוא יצור סקרן, הרוצה להכיר וללמוד את עצמו ואת עולמו; מכיוון שאמנים "אינם מקבלים שום דבר כמובן מאליו" (נבוקוב) ודווקא משום שכדברי אליס בארץ הפלאות "השיעור החשוב ביותר של החיים הוא שהלא נודע רב על הנודע והלא מובן על המובן", הלימוד וההיכרות המעמיקה עם עולם המחול שמאפשר הספר, מסייעים לגלות ולהבין את כוחו של המחול, לגלות את הלא נודע ולחוות את הלא מובן; כפי שאמר רבי נחמן מברסלב: "חייב אדם לרקוד כל יום ריקוד אחד לפחות, אם במעשה ואם במחשבה".

בספר עשרה מאמרים מקוריים – כמה מהם מסתמכים על עבודות דוקטורט ואחרים הם סיכומי מפעלי חיים של הכותבות.

הספר מחולק, ככתוב בהקדמה, לארבעה שערים המתמקדים בתת נושאים בתוך המסגרת הכללית של מחול בישראל: מבט היסטורי, תרבות וזהות, גוף ומגדר, יצירה ויצירתיות.

יהודית ברין-אינגבר, במאמר אוטוביוגרפי, מנתחת את התפתחות המחול בישראל, את ההשפעות השונות עליו ואת יחסי הגומלין בין ענפי המחול השונים. היא מספרת על הפגישות עם אמני מחול אמריקנים וישראלים ומתארת את היכרותה עם המחול הישראלי והיהודי בישראל ובארה"ב.

רות אשל – חוקרת תולדות המחול בישראל ומבקרת מחול, מציגה ומנתחת את התפתחות מחול הבימה בישראל משנות ה-20 של המאה שעברה ואילך.

דינה רוגינסקי דנה בשאלות "פוליטיקת המחול" בישראל ועוסקת בשאלות של זהות ובקשרים למורשות.

יונת רוטמן בוחנת את היצירות של משה אפרתי וברק מרשל.

שרי אלרון מתמקדת בזהות העברית האמנותית המורכבת של עבודותיה של רינה ניקובה, שהועלו על ידי להקת הבנות התימניות שהקימה בשנות ה-30 של המאה שעברה – להקת הבלט התנ"כי.

השער "גוף ומגדר" עוסק, ככתוב בהקדמה, "בהקשר מגדרי וגופני של המחול תוך ניתוח אתנוגרפי". המאמרים בשער זה עוסקים "בקודים תרבותיים וערכים חברתיים המוחדרים לגוף ומוצפנים בו", קודים "שפענוחם עשוי להוביל להבנה עמוקה יותר של ההתנהגות החברתית".

דליה לירן אלפר בוחנת את "מידת הפרטיקולריות לעומת האוניברסליות של לימוד בלט בישראל".

דבורה חפץ מדווחת על תצפית במשתתפים בחוגי סלסה למבוגרים ועל מרכיבי התקשורת הלא מילולית המתרחשת בחוגים אלה.

נעמי בהט-רצון דנה בזווית הנשית של מחוללות בחגיגות חתונה בקהילות יהודיות אחדות ובהן קהילות יוצאי תימן, כורדיסטאן, גיאורגיה, בוכרה, אתיופיה, קהילות מצפון אפריקה והקהילה החסידית.

השער הרביעי עניינו "האופנים השונים של יצירתיות בשדה במחול בישראל".

נירה על דור כותבת על היצירה הייחודית בתחום חקר התנועה וכתב המחול בישראל.

הניה רוטנברג עוסקת באויסטר, יצירתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק – מופע שהוא אירוע אמנותי. הניתוח חושף מארג דימויים וטקסטים "המעשיר את הריקוד וגם סולל את הדרך לקריאה אמנותית 'שואלת ולא רק משכפלת'".

עשרה מאמרים המגלים עולם מחול עשיר ומגוון, השווים עיון. כמו שאומר פתגם רוסי: "מי שיש ריקודים בחייו, לעולם לא יהיה אבוד".