בלוג

ביקורת מחול מאת רות אשל

תחרות  הפלמנקו היא רק חלק משלושת ימי הפלמנקו שכללו שפע אירועים, ובהם להקת רמנגאר הנהדרת של קרן ואבנר פסח שכתבתי עליה רבות, אירוע בוקר פלמנקו ישראלי של בתי ספר מרכזיים למחול פלמנקו, תצוגת אופנה, מופעי חוצות בניהולה של שרון שגיא, ומופע Viva של מנואל לינאן. כל העשייה הפורחת הזאת של ימי הפלמנקו נולדה מתוך הצוואה של עדי אגמון ז"ל שניפטרה ממחלה קשה בתחילת שנות העשרים לחייה, וכך ביקשה, "תזכרו אותי בכך שתעניקו מלגה לרקדנית ישראלית נחמדה, צעירה ומוכשרת כדי לנסוע ללמוד בספרד". חשבתי שראוי היה להזכיר את שמה של סילביה דוראן, שהיא "האמא הגדולה" שזרעה, הנביטה, וגידלה דורות של מורות.

אני מודה שהופתעתי מהרמה הגבוהה של ארבעת המתמודדות הסופיות בקטגוריה של התחרות המקצועית. עוד זכורות לי השנים בהן הרמה היתה תלמידית, ואילו הצפייה בארבעתן, הוא מופע של מצוינות בזכות עצמו.

כשגאיה ליברמן-קונטיני נכנסה לבמה, ההליכה שלה מקרינה קסם של אצילות ורוגע. מפתיע עד כמה, לפחות אני, יכולה לזהות זאת. או שהעין שלי מרותקת, ממוגנטת, או לחילופין, בוחנת שכלתנית, ממתינה בסבלנות למה שיקרה בהמשך. הרקדנית לבושה שמלה שחורה, רוקדת על רקע מסך אחורי שחור, שחור על שחור, שמבליט את תנועת כפות הידיים הבוהקות בלובנן ומספרות את סיפורן.  הריקוד שלה מאופיין באיכות זרימה של רכות הגוף הנישא על עבודת רקיעות הרגליים. מופלאות הטיות הגוף שלה אחורנית של הקשתה נדיבה אחורנית, שאין לה סוף, כמו זרם מים זורמים, עוד ועוד.

מול הנשיות של גאיה, מביאה לבמה תמר גיאת, ריקוד של נוכחות חזקה של כוח. הריקוד מתחיל כשהיא יושבת על הכסא, וחשבתי שתנצל זאת, לשימוש יצירתי בכיסא, אבל עם תחילת המוזיקה החלה לרקוד. הרקדנית לובשת מכנס צמוד לגוף, שאינו מחמיא לגוף שלה. היא רקדנית מצוינת, וכל הריקוד שלה מכריז "אני כאן".

לאלינור אלפרט תחושה מוזיקלית נהדרת ואליה היא רותמת את הטכניקה החזקה שלה. מתי להאיץ, מתי להאט, לתפוש את השניה הנכונה, לטרוף אותה. היא מרתקת ברגעי הטירוף שלה.

וכבר חשבתי שלינור היא הבחירה שלי, עלתה לבמה יעל זיתוני, שמביאה איתה איכות חדשה של תנועה, הרחבת השפה בתוך ה.דנ.א שלה, והיא משלבת בנועם בין הרכות, לחוזק. בניגוד לקודמותיה היא שוזרת תנועות של קווים ארוכים (ודומני שיש לה גם בסיס טכניקה של בלט), כמו למשל, עומק ורוחב הלאנג'ים, הקווים המוקפדים של הרגליים המורמות, גמישות הגוף.

ארבעת המתמודדות העמידו אתגר בפני השופטים מנואל ליניאן Mr. Manuel Liñán (ספרד), יאיר ורדי ועידית סוסליק. לא פלא שהדיונים התארכו, ולבסוף הוחלט לבטל את הפרס השני, ולהעניק את שני הפרסים הראשונים ללינור אלפרט ויעל זיתוני (סך 9,000 ש"ח לכל אחת).  גאיה ליברמן קיבלה את הפרס השלישי ( מלגת לימודים בסך 3,000 ₪). ואני תומכת בהחלטה חכמה ונכונה זו.

בנוסף הוענקו פרסים מיוחדים נוספים למתמודדות שלא העפילו לשלושת המקומות הראשונים: קורס פלמנקו מטעם האקדמיה היוקרתית כריסטינה הרן בסביליה הוענקה לתמר גיאת; פרס לימודי ספרדית מטעם מכון סרוונטס תל אביב בתל אביב הוענק ליוסי יפה; והשתתפות בסדנת כוריאוגרפיה עתידית של קרן עדי אגמון הוענקה לנופר גל, ולמיה שנידרמן.

במסגרת ערב הגאלה, הוענק  אות הכבוד Orden del Mérito Civil מטעם מלך ספרד על ידי שגרירת ספרד בישראל, H. E. Mrs. Ana Sálomon, לבני משפחתה של אוה אגמון ז"ל על תרומתה למען קידום התרבות הספרדית במסגרת קרן עדי אגמון שניהלה מיסודה של הקרן ב-1994 ועד פטירתה ב-2021.