ביקורת מחול מאת רות אשל
שמחתי לראות שהבלט הלאומי של צ'כיה מקדיש תכנית שלמה ליצירותיו של קיליאן. כידוע, קיליאן ברח מצ'כיה עם פלישת הרוסים אליה והיה במשך עשרות בשנים המנהל האמנותי והכוריאוגרף של הבלט ההולנדי . בזכות יצירותיו הפכה הלהקה לאחת החדשניות והמסקרנות בעולם. לפיכך, החיבור של קיליאן עם הבלט הצ'כי , הוא חיבור מחודש למולדתו. יחד עם זאת, חששתי שצפייה ביצירות של מי שהיה כוראוגרף פורץ דרך בחדשנותו בעולם כבר בשנות ה-80 במאה הקודמת, ואת חלקן הכרתי, ייאבדו בצפייה מחודשת כיום את כוחן.
אני סבורה, שמרכיבים שבשעתו נחשבו לחדשניים, כמו שימוש בחפצים (חרבות ביצירה אלים וכלבים), מסכים שתוחמים כל פעם מחדש את פתח הבמה (ביצירה בלה פיגורה), פרישה מהירה של בד ענק שמכסה את הבמה כגל ענק שבולע כל מה שמתחתיו, השימוש באש, כמו גם גברים עם טורסו גלוי וחצאיות, כל אלה איבדו את אפקט ההפתעה של החדשנות. מאז, השימושים במרכיבים אלה, שקיליאן היה בין החלוצים, התפתחו ונעשו נועזים יותר עד שהפכו לחלק מהמיינסטרים. אבל מה שחשוב, אלה לא הגימיקים הבאים וחולפים, אלא התנועה של הריקוד נטו של הכוריאוגרפיה, והיא נשארה בוהקת ורעננה . סוג של קלסיקה של מחול ניאו קלאסי, כזה שמערבל בלט קלאסי על הקווים הארוכים עם ערכים ושפת המחול מודרני .
תכנית שלמה מיצירותיו של קיליאן מתקופות שונות בחייו, מאפשרת הבחנה באיפיון שלו, אולי מסממני הד.נ.א של היוצר. הופתעתי לגלות עד כמה קיליאן הוא כוריאוגרף של דואטים. שם הוא במיטבו, והמעיין היצירתי שלו מפכה פתרונות לא צפויים. החומרים התנועתיים מורכבים (בעיקר של הרקדניות), מהירים, ודורשים רמת ביצוע מדויקת. עוד מעבר, עוד תוספת של סיבוב, ירידה לרצפה, הרעדת כפות ידיים, העלאת כתפיים – לספק את התאווה לאפשרויות המתגלות. אבל כל זאת מבלי לאבד את הזרימה. אצלו, הגוף הוא לא מכונת ביצוע אלא גוף חי ונושם ששר הללויה ליכולות שלו. משפטי התנועה ארוכים ומפוסקים בעצירות של תחנות קצרות, שבהן קיליאן מחבר מגוף שני הרקדנים צורה גיאומטרית מסקרנת כשאינך יודע של מי היד או הרגל, שלו? או שלה?
מהדואט הבודד קיליאן עובר למספר דואטים בו זמנית על הבמה, אחדים עוזבים, אחרים חוזרים, לפעמים מתפרקים לשלישיות (טריאו) ובמהירות קיליאן מאבד בהן עניין כדי ליצור הרכבים חדשים של דואטים אבל הפעם עם הרכב רקדנים חדש. השליטה שלו בבלט ובמחול מודרני מעניק לו את החופש לעשות כעולה על דעתו. ניראה שהיצירה נולדת בקלות, יש שפע אפשרויות, וכל פעם תענוג לצפות בבחירות של פתרון מקורי. לאורך התוכנית, הנושאים משתנים, ואני מודה שההסברים בתכניה על אהבה ומוות נשארו חידתיים בעיני, אבל העין שלי רואה את הריקוד המשובח, ודי לי בכך.
6 ריקודים מאת ירי קיליאן, להקת הבלט הלאומית הצ'כית, צילום: דאסה וארטון
אי אפשר להציע ריקוד יותר מוצלח שממיס את רצינות הנושאים הקודמים מאשר 6 ריקודים. למוזיקת פסנתר מעודנת של וולפגנג מוצרט, קיליאן מתאר את התקופה במכחול פארודי. את הנימוסים החברתיים, החשדנויות של הגברים בנשים שאינן שומרות להם אמונים, בגנדור המוגזם. הרקדנים חובשים בפאות, פנים צבועות בלבן, פודרה, קורסטים ומכנסיים עד הברך. הריקוד עשיר בג'סטות של פנטומימה, שהיו יכולים לגלוש לקיטש, אבל עם הביצוע המעולה והטעם האמנותי המשובח של קיליאן, זאת חגיגה של כוריאוגרף גאון שהחליט להשתובב וכל פעם להוציא מעשה קונדס חדש מארגז ההפתעות.
הרקדנים של הבלט הצ'כי הם מצוינים והייתי סקרנית לראות עוד מלהקה זו בארץ.
