ביקורת מחול מאת רות אשל
רועי אסף קורא ליצירתו "גורנישט," שביידיש פירושה "כלום, שום דבר." בתוכנייה מופיעה האות ג' פונה לצד הפוך, כמו נגועה בווירוס ומבקשת לרמוז שבתוך "הלא כלום" חל איזה שיבוש קטן, שזה אולי יותר מאשר "לא כלום", או ייתכן שזה ניסיון כתיבה של פעוט. בסיכומו של דבר, "גורניש" היא יצירה נהדרת בה הכוריאוגרף נהנה מחופש של עולם ילדות, מהרשות להתבלבל, להשתעשע, לשחק והחשוב מכל, הלגיטמציה לדחוק את המחשבה המושכלת לפינה זניחה. המנוע לכך, היא שפת הגי'בריש, שלב דיבור אצל פעוטות, כשהצלילים מתפרצים החוצה, כשהבעה והדינמיקה המוסיקלית, תופסות את מקום המילה בעלת המשמעות המחייבת.
המופע נפתח כאשר אישה מקריאה את נהלי המופע. כל מילה נאמרת בברור, כאילו מדובר בהסבר למופע לילדים, אלא שכאן הטקסט הוא, "אתם רשאים לאבד את סבלנותכם, אבל לא לצלם." ויש עוד הנחיות, ובהמשך היא מזמינה אנשים מהקהל להגיב על טקסט שכנראה מופיע בספר "ההוראות", אבל הדיבור של האנשים מהקהל הוא לא ברור, אותיות נבלעות, והנאמר לא תמיד מובן. ייתכן, שהכוריאוגרף ביקש ליצור בהקדמה רקע לא שגרתי כדי לייצר סקרנות למשהו חדש, אבל אני מודה שהתחלתי לאבד את הסבלנות. מה שפיצה על כך, היה עיצוב הבמה, כשבתווך עץ יפהפה בשיא פריחתו המרהיבה, אולי עץ שקד או דובדבן. הפריחה של האביב במלוא עוצמתו וזה הזמן לאהבה. שלוש מדרגות חוצות את הבמה לכל אורכה, תחומים בקירות בצבע ורוד. גברים ונשים יפהפיים, עם הגוף המושלם, לובשים בגד-ים בצבעים צבעוניים רעננים, משלימים את המראה המלבב. הם עומדים על המדרגות בתנוחה אחידה, ועלה בדעתי צילום תחרות מלכת היופי, אלא, שגם כאן, חל איזה שיבוש, והם מכסים את הפנים בידיהם עד שיתחילו לרקוד.
רועי יוצר מחרוזת של סצנות של סיפורים קטנים על מערכות יחסים בהרכבים שונים, לפעמים מזכירים תסבוכות משעשעות של קומדיה דל ארטה. השפה התנועתית מדויקת, הביצוע מוקפד וניראה שגם הג'יבריש עבר קיבוע וליטוש על טיימינג נכון, של גובה ודרגת החוזק של הדיבור. הניגוד בין הג'יבריש, של שפת הפעוטים, לבין ההקפדה לפרטים של ההגה ושאר המרכיבים יוצר ניגוד מסקרן ומעניק את הליטוש המקצועי. מפעם לפעם מוזיקה של להיטים אמריקניים נשזרים בין קטעי הדיבור, והם יוצרים אווירה חלומית של ריחוף של אושר. בולט הדואט של שני הרקדנים המצוינים רוני כהן עם אבשלום לטוכה.
היצירה יכלה בקלות לגלוש לקיטש סכריני, אבל לא כך. זאת יצירה של משחקי מערכות אנושיים, עתירי הומור, ועשויים בטוב טעם. אפשר להתרווח בכיסא ולחייך.
