ביקורת מאת רות אשל
מזה שנים שאני עוקבת בסקרנות והערכה אחרי אורלי פורטל, על הדרך הארוכה שבה הצליחה להעביר את המחול המזרחי של ריקוד הבטן מפולקלור לאמנות עכשווית מוערכת על הבמה המקצועית. שמחתי לראות את המופע פקרוני, לא רק בגלל שהוא מצוין, אלא גם בגלל שאורלי פורטל ממשיכה להתחדש. דומני שראיתי את כל המופעים שלה, החל מערב הסולו במועדון התיאטרון בחיפה בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת. ראיתי כיצד השפה של ריקוד הבטן נעשית עשירה, מדויקת, והמים שבמיכל הגוף נענים ומתמסרים בדיוק מדהים לגוונים של רגשות. ראיתי מופעים נהדרים עם קבוצת רקדניות/תלמידות שלה, אבל בתוכניות האחרונות שלה, למרות ההצלחה שלהן , התשבחות והאהדה הגוברת של הקהל, חשתי שפורטל מיצתה את עצמה בתחום העבודה עם הרקדניות. המחקר בלהקת רקדניות הסתיים, לפחות זמנית, ופורטל מסתמכת יותר מדי על אפקט התלבושות הצבעוניות ומראה נטייה אל השואו (Show). מכאן, שהחלטה שלה לעבור ליצירה עם שלושה גברים, היא סוג של פתיחת מחקר חדש, מרענן, מקורי, שהתחלתו מבטיחה.
סרט המתעד את המופע של אום כולתום פותח וחותם את העבודה ומתווך הנגינה של התזמורת והשירה הנהדרת של אום כולתום. הבחירה בזמרת האייקונית המצרית היא סוג של אמירה של פורטל – זאת התרבות שלי ואני, כמוה שואפת לשבור את תקרת הזכוכית בכל הקשור למגדר, "לקשר בין הגוף הזמני לאהבה הנצחית" ודומני גם רוצה לשבור את תקרת הזכוכית של עצמה.
שלושה רקדנים הנהדרים, ארתור אסטמן, ארז זוהר ואנסרסון עולים לבמה. אלה גברים עם נוכחות שגם רוח חזקה לא תטלטל. לבושים מכנסיים, חולצה ומעילים שחורים על רקע הקירות החשופים של הבמה. רק הראש וכפות הידיים גלויות. רוב משפטי התנועה זהים לשלושתם אבל כל אחד רוקד קשוב לקצב הפנימי שלו, לכיוון שלו בחלל. עלה בדעתי קהל מתפלל, הטקסט אחיד, אבל התפילה היא אישית לכל אחד. דומני שהחומרים אינם די עשירים לקטע מחול להרכב קטן של שלישיה, אבל יכול להרשים עם קבוצה גדולה של גברים. אבל בעיני, פורטל מצויה בדרך לימוד שמתחיל מהצנוע.
יש גילוי איטי של החומרים התנועתיים, חזרה על מה שנחשף שנאמנה לתפישת העולם של המחול המזרחי. אלא, שהקטע של השלישיה מתארך, המעיל מאפיל על הניואנסים הפנימיים בתוך הגוף. כשהם מסירים את המעילים, מתגלה הטורסו, הזרועות והידיים. מה שהיה קודם סוג של רמיזה, הופך לאמיתי. הגוף הגברי, הטורסו הנדיב, הגלים הפנימיים הזורמים בפנים, מפלי המים הגבוהים, הנמוכים והמדורגים. גוף גברי רך במעטפת מאצ'ו. מילון תנועתי מסוג אחר מתגלה בעבודת הרגליים, ניתורים מהירים, רקיעות במקצבים שונים, התקדמות מצד לצד. אוצר התנועות עדיין מצומצם, אבל טומן בתוכו פוטנציאל עשיר יותר ממה שראינו קודם כשהתנועה התמקדה בידיים ובגלים הפנימיים. אולי, סוג של זהירות לשמור בעל הפרדה בין הזרימה המתפתלת של הנשים לבין זו של הגברים. מעניין לעקוב איך למחול הגברים מתווסף אלמנט של תנופה שמולידה קפיצה גדולה, מגלה טפח צנוע מהיכולות של הרקדנים.
חבל שאין מספיק ריקודי סולו של הרקדנים הגברים המצוינים. הם אימצו שפה חדשה, דרך תזוזה חדשה, ומסקרן יהיה לראות את החיבור בין הגוף "החדש" שנולד במפגש עם פורטל, יחד עם הגוף "הקודם" שלהם. יתכן ויש חשש, שבשלב זה, חשיפה לעושר של ה"גוף" הקודם" עלול להרוס את המאגר התנועתי החדש, אבל כדאי להעז. דומני שלא מלוא הפוטנציאל הווירטואוזי של הגברים נוצר.
לעיתים השירה של אום כולתום משתלבת עם השירה של פורטל. לא ברור מי שרה. באחד הקטעים פורטל שרה ושלושת הגברים יושבים ועונים לה בסוג של המהום שמעמיד אותם במקום מגוחך, שיש בו השפלה, כמו במשך שנים הגברים עשו לנשים.
אם בחלקו הראשון של המופע הגברים מככבים, הרי בחלק השני זאת פורטל והיא פרפורמרית נהדרת. אין מרהיב יותר מאשר אישה מבוגרת שבשיער הארוך השופע שלה שזור הכסף. הגוף שלה מלא אנרגיה, כמעיין מפכה עוד ועוד. ההנאה של הריקוד של מי שמצאה את הקול שלה, מולידה על פניה חיוך של אושר .זה מופע ניצחון לאורלי פורטל, לדרך שלה, להיות מי שהיא ולגילויים שעוד ממתינים.
על תהליך היצירה בתקופת הקורונה ראה (באתר יומני מחול תחת כתבי עת), "בצורת ימי הקורונה -עמותת הכוריאוגרפים", מחול עכשיו 39, פברואר 2021, עמ' 5. https://www.israeldance-diaries.co.il/issue_article/
