בלוג

ביקורת מחול מאת רות אשל

על הבמה מוצב מסך, ועליו פורטרט של צוק. תעודת זהות. בשניות הראשונות ניראה כסטיל, אבל בהמשך ניתן להבחין  בעפעפיים נסגרות ונפתחות. העיניים מביעות מצוקה, מבקשות לספר משהו חשוב . אפשר להבחין בתנועות השפתיים המדברות בדממה,  פתאום התקבעו. הוקפאו. הושתקו.

בלבוש יומיומי, מכנסיים ארוכות שחורות, ומטפחת לראשה, צוק נכנסת לבמה. היא חוצה אותה בצעידה איטית. יש זמן להתבונן בגוף המלא חוכמת מחול  שנישא על כפות הרגליים, למגען  ברצפה. הגוף מקרין מודעות ונוכחות חזקה. ברקע על המסך, רואים את צוק בוכה. העיניים זועקות אומללות. וכשנועה מתחילה לרקוד היא ניראית מספר סיפור. מגיבה לפורטרט הדיגיטלי, שהוא המתחולל בתוך נפשה.  החומרים עניינים, לא מתחכמים, לא מבקשים להרשים.  התנועה מדויקת, לעיתים חדה, באיכות של יובש, ללא כל גמגום, כמו סימן קריאה של מחשבה בתנועה. התעקשות לא לוותר. אתה מרותק לסיפור שאינך מבין את פישרו.

בקדמת הבמה מונחים 3  ענפים. צוק ניגשת אליהן, יודעת את מיקומן, מקום מוסתר בו היא שומרת חפצים לרומם את רוחה. את הארוך שביניהן, היא אוחזת בין שיניה והשניים האחרים מוחזקים מתחת לאף, כניבים של חיה. הפנים כמסכה. היא מתקדמת במהירות על ארבע, כפות ידיה המאוגרפות נוגעות ברצפה. הגוף גמיש ובמגע כפות הרגליים יש קסם. נוגעות בשקט, בעדינות, כמו לא להשאיר עקבות. הדמות על המסך מחייכת.

צוק נשכבת על הגב, מנערת ברצף לאורך זמן את כפות הרגליים, כמבקשת לנער, להמיס את נוקשות הזיכרון הכואב שבתוכה. לקרר את האש הצורבת. אחר כך, היא משילה את מטפחת הראש, סותמת את פיה, מגייסת את כל כוחותיה הפנימית לצעוק,  לגרד מתוכה את הפגיעות הדבוקה בה, להתנקות, למחוק. היא מעוותת את פניה שנרתמות למחות על ההשתקה שעברה, ומהלסתות נפלטות הברות של מילים. ואני מזהה,  "אנו מחכים. אנו מחכים". למי? לגודו? הרי הוא לא יגיע.

קאט. צוק עוזבת את הבמה. רק הווידאו נותר, מוזיקה מתווספת, ואתה מגלה את עוצמת הדמות המוקרנת שמצליחה להמשיך ולרתק, גם כשהרקדנית נעדרת. כשצוק חוזרת לבמה, והפעם בתלבושת מעוצבת למחול, היא רוקדת קטעים מריקודים שיצרה בעבר. האווירה משתנה, יותר קלילה. התנועה יותר טכנית. מה שבולט מידית הוא השוני בשפת התנועה ממה שראינו קודם. כאן ניכרת השפעת שפת הגאגא. עכשיו זה ריקוד של הגוף, החגיגה שלו. קודם,  ראינו ריקוד מחשבות, מתומצת, בוגר יותר, מתבונן בחיים. החומרים תנועתיים והביצוע מעולים.

קרוב לוודאי, שהדימויים שלי שונים מאלה של צוק אבל מה שחשוב בעיני, לא אם הבנתי נכונה את כוונותיה, אלא הסקרנות שאלה עוררו בתוכי. צוק כבר לא צעירה יפהפייה והיא מרתקת בזכות הבגרות האמנותית שלה,  כמו גם, בחירת החומרים התנועתיים, איכות הביצוע. ולא יכולת שלא להתפעם מהמנוע הפנימי העובד כחדש, כצעיר, וזאת למרות שמלאו לה כבר 44 שנה.