תפקידים: כנר: ג'וזף איטקין, טוביה: מיתר בסון, חווה: מריה סלקטור, פיידקה הרוסי: יגור מנשיקוב, צייטל: ענאל זטייקין, חייט: אלדר אלגרבלי, קצב: אלכסנדר שבצוב, הודל: אלכסנדרה לבינטון, אינטה השדכנית: תכלת הר ים, שפרינצה: שרה למפרט, בחיר ליבה של פרינצה: אבי לרנר, ביאלקה: דנה למפרט, פרצ'ק הסטודנט: אילן גולובוביץ'
במלאת עשור לבלט ירושלים לקחה המנהלת האמנותית נדיה טימופייבה שתי החלטות ראויות: הראשונה, להפקיד את הכוראוגרפיה בידי יגור מנשיקוב, כוראוגרף צעיר ישראלי ובכך לטפח אותו ככוראוגרף וזאת במדינה בה יש מעט מאד יוצרים בסגנון זה, וההחלטה השניה, היא ליצור בלט על נושא יהודי. כמי שמכירה את טימופייבה מזה שנים תמיד שאפה לתת בלהקתה ביטוי למסורת היהודית או לעבר ההיסטורי. שתי החלטות אלה אינן מובנות מאליהם ודורשות אומץ וחזון כאשר יכלה להזמין כוראוגרף מחו"ל שייצור על נושא אוניברסלי ברוח התקופה.
ליצור בלט נרטיבי, ועוד על נושא יהודי, זה אתגר עם משוכות רבות ומנשיקוב עבר אותן בהצלחה. זה בלט שבנוי היטב עם ביצוע משובח. למנשיקוב יש כשרון לקומפוזיציה ולתחושת זמן מוסיקלית. הנרטיב של סיפור טוביה על פי שלום עליכם, קיבל תפנית עכשווית העוסקת באהבה, קבלת האחר, וכל זאת מבלי לגלוש לריאליזם מוגזם והכל בחן ובמידה נכונה. מבלי להמעיט בהישג של הכוראוגרף, אני סבורה שיש מספר אלמנטים שאולי כדאי לתת עליהם את הדעת, כמו למשל, הצורך בעיצוב תנועתי יותר מייחד לכל דמות, ואני לא מתכוונת לפעולות הקשורות לסיפור, אלא לאישיות של כל אחת מהן. הדמויות אינן מובדלות דיין לא באופיין ולא בחומרים התנועתיים. מאחר ומדובר בעלילה עם אנשים בגילאים שונים ביצירה זו כולם ניראים צעירים ויפים בני אותו גיל. לוקח זמן להבין מי האב ומי החתנים.
השפה התנועתית היא של בלט ניאו-קלאסי, עם העמדות אפקטיביות שתומכות בסיפור העלילה, אבל יש מקום לחפש פתרונות תנועתיים יותר מקוריים בעיקר בקטעים הקבוצתיים. הדואטים וגם הטריאו, מעניינים יותר, אבל גם שם אפשר להעז יותר. השימוש בצעדי פולקלור רוסי בסולו של פיידקה הרוסי הוא מצויין וכך גם אלמנטים של מחול חסידי, כמו בסצנת החתונה שם הרקדנים המתקדמים מניעים את ראשם מצד לצד, אבל השימוש הוא במסורה. דווקא החומרים התנועתיים של הפולקלור הופכים את הפתרונות הבלטים ליותר מעניינים ומוציאים מהצפוי.
מעניינת דמות הכנר שרוקד גוזף איטיקין שהוא מעין מנצח על העלילה, מכוון אותה לערוצים עם הפתרון הרצוי. הוא רקדן נפלא עם זרימה תנועתית מלאת קסם וגם החומרים התנועתיים בסולואים שלו בולטים בעניין שבהם.לעומת זאת, התלבושת, מין מעיל כחול לא מחמיא. מאחר ומדובר בדמות דימיונית היה אפשר לתת מקום רב יותר לפנטזיה. מריה סלקטור בתפקיד חווה שהתאהבה בפיידקה הרוסי, היא נהדרת, קלילה, בוגרת אמנותית – בלרינה שהיא נכס ללהקה. מנשיקוב בתפקיד פיידקה הרוסי מרשים בנוכחות שלו. זוג מלא חן הוא אלדר אלגרבלי (חייט) וענאל זטייקין (צייטל). תכלת הר ים היא יפהפה בבגד אדום (האם יש סיבה מדוע לא רקדה על הבהונות?) והעין צדה וננעלת עליה. כל הלהקה איכותית ומגיע לציין כל אחד ואחד מהרקדנים. הביצוע מדוייק, כך גם המעברים, והתנועה עם המשוכות הטכניות זורמת באלגנטיות ובטבעיות. הישג לא מבוטל ללהקה שעשתה כברת דרך מדרמטיות מוגזמת ווירטואוזיות צורנית עם אגן וטורסו מקובעים. רוח של עבודה רצינית, פתיחות וצניעות שורה על הלהקה.
סצנת החלום שבו טוביה מבין שעליו להעדיף חתן שבתו אוהבת על פני חתן עשיר מצא פתרון מוצלח באמצעות פרוז'קטורים גדולים הנעים כנדנדות ענק ויוצרים אווירה סוריאליסטית, אם כי הקטע נראה ארוך ועמוס מדי בפרטי הסיפור. סצנת הגירוש היא משהו מאולצת ואולי צרכה לקבל משקל יותר משמעותי, מה גם שהרקדנים העוזבים עם מזוודות קטנות ואלגנטיות ולבושים היטב כמו עושים דרכם לאניית נוסעים מהודרת. הרי מדובר באסון. מרגש הדואט שחותם את היצירה בין טוביה לחווה שטומן בתוכו את מסר המחילה.
התפאורה של אדמוב עם רקע אחורי הבנוי משתי דלתות גדולות ועשרות חלונות היא אפקטיבית ועונה על הצרכים של ההפקה ללהקה עם תקציבים כל כך מוגבלים. גם התלבושות שעיצבו מעיין פז ומיכל להב מחמיאות לרקדנים אבל לא כך ברור הקשר לכפר הקטן במזרח אירופה. מוצלחים הציציות הטלית המציצות מתחת לחליפות של הגברים היהודים שמקפצות בעליצות כהד לתנועה.
וכמה מילים על חשיבותה של הלהקה. ישראל מבורכת בלהקות מחול מודרניות אבל רק שלוש להקות בלט: הבלט הישראלי, בלט ירושלים ובלט פאנוב. הבלט הישראלי היא להקה גדולה, ובלט ירושלים היא להקה בגודל בינוני שאיננה נופלת ברמתה מאחותה הגדולה. בבלט ירושלים יש שילוב של רקדנים טובים וסולנים מוכשרים, בית ספר מצויין לבלט, כוריאוגרף צעיר מוכשר שעשוי להתפתח בה, כפי שרמי באר התפתח בלהקה הקיבוצית. הכח המניע היא נדיה טימופייבה המנהלת האמנותית עם חזון ודבקות במטרה שלידה ניהול כללי מסור של מרינה נאמן. הלהקה ראויה לתמיכה של משרד התרבות בסדר גודל של להקה בגודל בינוני הפועלת לאורך כל השנה כדי להבטיח את עתידה.
